דיסטופיה - הירידה מהר חזון לביקעת גינוסר

דיסטופיה - הפוך מחזון למיגדל  #קבוצתנירית

משתתפים: ברק קפלן Boaz Kaplan אלון האס
תכנון והובלה: הקפלנים

יציאה ב 6:15 ממושב חזון.
עליה בדאבל למיגדל שבפסגה וירידה בסינגל נגד הכיוון.
בימים כתיקונם, לא מומלץ לרכב נגד כיוון הסינגל, אבל בימים כתיקונם הרבה דברים נראים אחרת.
היות שהפרופסור לא היה, החלטתי לקחת את תפקיד האינטלקטואל...
דיסטופיה היא ההיפך מאוטופיה, כלומר תחזית של חורבן מסוגים שונים.
מהרגע הראשון, במקום ליהנות מהנופים, המחשבות שלי נדדו לנושאים שקשורים לאסונות בהם אנו מצויים - זה התחיל בפגיעה בכפר מג'דל שאמס, שרק בשבוע שעבר קנינו אצל הקצב אבו-סאלח סטייקים ואמש ביתי סיפרה שהילד שלו נהרג בהפצצה.
התגובות של צה"ל, שהביא לנו המון גאווה, אבל הבנה שהפעם צפוייה מתקפה הרבה יותר מקיפה - פגענו תחילה בתימן, אחר כך בחיזבאלה ובפגיעה בחמאס פגענו גם בכבודה של אירן...
נראה שיחד הם מתכננים לנו מסיבה...
אף אחד לא יודע מתי ומה תהיה העוצמה וההיקף, אבל התחושה של המתח באויר, כל מטוס שטס בשמיים מיד מקפיץ אותנו, שומעים בוימים מרחוק ומיד נדרכים.

מהר חזון המשכנו למע'ר, כאן בכיכר כשירדנו לכפר השלטים של החילים שנהרגו מהעדה.
המשכנו דרך ליבנים, ירידה למטעים, הפסקה במצפה עירא, בסיום הקפלנים שיחקו בסינגל הגבעה וליד הבננות התפצלנו, כשבועז המשיך לגינוסר וברק ואני למגדל, שם ברק הרוויח עוד כמה מדרגות וסיימנו בקפה קפלן, עם פריסה ביתית מתוקה.

בנוגע לתחזיות החורבן, רוצה להבהיר,שהמתקפה הקרובה של האיראנים, הצטרפה לשורה של דברים, שחחקם עלו בשיחות, כמו סיומו של החזון הציוני,שהחל כבר בהפיכה המשטרית, שמעלה סימני שאלה, מה יעלה בגורל הדמוקרטיה, דרך הכאב על כל המשפחות, גם של אלו שנוספו השבוע, אבל כמובן שמשפחות החטופים,ההרוגים והפצועים.

הדאגה האישית שלי והתקווה, שניקו נבון, יתעורר וישתקם.

כמה עצב, כמה דאגה.

ברק הקפיץ אותנו חזרה לרכבים וכשירדתי דרך הכיכר, ראיתי שעובדים על פינת ההנצחה, אני משער שמוסיפים את תמונות הילדים. :(

סה"כ -
מרחק: 27.6 ק'מ
טיפוס מצטבר 281 מ'
זמן נטו שעתיים, זמן ברוטו רכיבה - שעתיים וארבעים.

לכל התמונות והסרטונים:
https://photos.app.goo.gl/m8os3k8rhD5QtHjm7

מלידה לקבורה - לזיכרה של נעה קפלן

מלידה לקבורה - נעה קפלן - #קבוצתנירית

תכנון והובלה - ברק קפלן 

משתתפים: ברק קפלן, Boaz Kaplan מוטי דיאמנט אלון האס .

לזכרה של נעה קפלן שהלכה לעולמה השבוע. 

 אתמול - Omer Katz קרא לרכיבה: "שבעה בטייצ" - 

רכיבה שהוקדשה לקפלנים והסתיימה בבית של יעל קפלן, בישיבת השבעה.

אני מאוד קונקרטי - אמרנו שבעה בטייצ, הבנתי שממשיכים כל השבעה...

הבוקר, ב 6:30 יצאנו מגינוסר ועברנו דרך אתרים שקשורים לנעה בית התרבות - הספרייה שהוריה תרמו לגינוסר, אחר כך לבית הילדים שבה היתה מטפלת, משם המשכנו לבית הספר, הגענו עד לבית החולים הסקוטי, שם היא נולדה.

אני לא משוכנע שאדע לסכם את כל הנקודות וההקשרים..

במיוחד שברק ידע לקשר הכל... למשל במלון מגדלנה, הוא הסביר - כאן עובדת אישתו של הבן של נעה... 

לא אפרט את כל המסלול.

לקראת סיום בבית הקברות, ליד הקבר הטרי.

כמעט לאורך כל המסלול, היתה לי תחושת הזדהות כאילו מדובר גם באבל שלי.

החודש הזה, כולו, כמו זרוע אירועי זיכרון. 

את האובדן של הקפלנים, אנחנו מלווים כבר בערך חצי שנה, מרגע שנודע להם על האבחנה, היה נראה שהם התכוננו לסוף. 

באותם ימים השתתפתי בשבעה אחרת של אמא של חבר אחר, שבדיוק סיים תהליך דומה והתחושה היתה לא פשוטה.

אצלי, די הרבה דברים התחברו ואולי, אפילו התערבבו. 

אז כדי להצדיק את הטייטל של בועז נתן לי "המשורר של קבוצת נירית", אכתוב את הקטע האחרון קצת יותר ברוח הזו:

סיום הטיול בבית הקברות, כשאני מתרחק מספר מטרים, לבקר את אמא, שקבורה ממש ליד. 

נועה ואמא - אירית, היו גננות בגינוסר, אחת בגן סנונית אחת בגן בולבול.

עכשיו שתיהן קבורות כאן, במקום הכי יפה בקיבוץ. 

אם אתם מאמינים בהמשך קיום הנפש לאחר המוות, תארו לכם את המפגש: 

הנשמות שלהן שם, בטח פוגשות גם את עופרה לופן, ולידם יגאל אלון, רויטל ניק  קראה לו בספר ייגל, הוא בטח אומר להן עכשיו, בואו תכירו חבר חדש, יונתן, ויונתן גפן אומר: אל תדאגו, איך שהמצב נראה עכשיו, עוד מעט נפגוש את כולם... "

אני זוכר את קלייר שהיתה ארכיאולוגית, מצטרפת לשיחה ומסבירה: תמה תקופת הנביאים השנייה, כשמאיר שליו ויונתן כבר כאן... עכשיו מגיעה תקופת מלכים ג' ויונתן מוסיף או תקופת הנסיך הילד ז'...

יום ההולדת של אמא עוד שבוע בדיוק. 

ברק כבר מציע שנארגן טיול דומה לזכרה. 

רגע, אבל שבוע הבא זה גם יום הזיכרון, מה עם הסלע של ישראל ואולי גם מיכאל...

חוזרים לשבעה, אצל יעל, או כפי שברק קורא למרפסת שלה: "קפה קברות" - ממש מעל בית הקברות. 

אומנם הטיול הוקדש לנועה, אבל מנקודת המבט שלי, החוויה היתה מאוד אישית. 

לא זכרתי איך נעה נראתה. 

אבל כשיעל מציעה לנו קפה, אני מתבלבל וקורא לה נועה.

באותו רגע הבנתי למה יעל נראתה לי כל כך מוכרת...

היא כמובן פינקה אותנו בארוחה והעלינו הרבה זכרונות.

נראה שבשבעה הזו, הסתבר שהחיבורים למקום מאוד מורכבים. 

וגיליתי שהפוסטים שלי ממש לא מיותרים. 

די הרבה חברים שלא הכרתי, שיתפו שהם עוקבים ושיתפו בזכרונות וסיפורים. 

אתמול, כשהגעתי התחילו לעלות הזכרונות.

הייתי חמש שנים בגינוסר, אחת המשפחות, משפחת ואליש - עובד שנשוי לאחות הקטנה טען שהוא בין המייסדים של קבוצת נירית. 

עוזי ואליש (אבא של יעל) סיפר לי די הרבה סיפורים וחני התלהבה לראות אותי: "זה אלון, הבן של אירית?! פנתה אלי בהתרגשות "בזכות אמא שלך הכרתי את בעלי במי... " 

הסיפורים והזכרונות ממשיכים לעלות - עמי ובמי ואיה... 

הכלב השחור של במי והלבן של עמי...

והיום עברנו ליד כיתת הדר, שבה ישנתי בלינה המשותפת וגן סננונית שאמא עבדה סיגל האס  היתה שם עם יעל ובועז קפלן.

טיול עצוב ומרגש. 

סה"כ:

מרחק - 22.8 ק"מ

טיפוס מצטבר - 262 מ'

זמן נטו - שעה ו 54 ד', ברוטו... עדיין לא נגמר.

לכל התמונות:

https://photos.app.goo.gl/qjMzK46eCVFjpiZE6

עמק הירדן בחורף - הפוך אפריל 2023

 משתתפים: ברק קפלן, איתן כהן ואלון האס.

תכנון והובלה: ברק קפלן

יציאה מצמח ב 8:30 לסיבוב שברק הכין לפני שנה, עם חלק מהתיקונים שהצעתי לאחר טיול החקר עם פרופ' ינון שבטיאל. 

היציאה בכיוון השעון, כלומר יוצאים לכיוון כביש 90, עוברים לצידו המזרחי של העמק, כאן, ישנו סיבוב שבפעם הקודמת לא הבנתי את המהלך שלו, הפעם הבנתי - זה פשוט לולאה - יוצאים קרוב לגבול, ממשיכים וחוזרים לאותה נקודה.
הייתי יכול להגיד שהקטע הזה מיותר, אם לא הייתי שומע את איתן כהן, אומר - "מה זה, כאן אף פעם לא רכבתי".
כאשר ברק מצביע לו על עליה באופק ושואל אותו אם זוכר שטיפס שם?
השביל התלול באופק, הוא אחרי הגבול, כך שההומור של ברק כוון לשנת 1947... כשאיתן עוד היה צעיר...

מצד שני, איתן מיד השיב, שדווקא חשב על הרעיון לצאת לטיול בירדן, מעולם לא טייל שם וגם אני לא, אבל נראה שייקח זמן עד שביבי יארגן לנו שלום חם עם ירדן, שיאפשרו לנו לעבור עם האופניים.

רוכבים לאורך הירמוך, הנוף בהחלט מצדיק את הסיבוב, רואים כפר מצידו המזרחי של הגבול. 
בשעה הראשונה, הרגשתי מאוד טוב, בשלב מסוים התקדמתי קדימה, כשהתקבנו לטיפוס הראשון אל עבר עמדת התצפית, שבה ביקרנו פעם קודמת וראינו את המיטות במגדל השמירה. 
בתקופה האחרונה, מאז ניקוי האביב, הורדתי כמה קילוגרמים ואת חופשת הפסח ניצלתי לדי הרבה טיולים, ברק מצד שני, נפצע בפעם הקודמת שהיינו במסלול הזה ומאז כמעט שלא רכב ואיתן טען שהוא מקורר.
הצלחתי הפעם לארגן מתקן לפלאפון וברק שלח את המסלול, כך שהרגשתי לזמן מה מוביל, ברק כל הזמן חיפש את הדרך, כי הורידו לו את המטעים שהיו ושינו לאחרים, הוא מכיר את הדרך לפי הצמחים... 
מטע של תמרים, שבעבר יוסי הסביר לנו שכבר לא מוצלח נעקר, במקומו שתלו אבוקדו. או ליתר דיוק - על פי ברק - כאן שתלו דאי, מכאן זה כבר האס לביא...
אני תמהה איך הוא יודע, אני שמכיר לא רע בכלל את הזנים כשאני רואה את הפרי, לא מצליח אף פעם להבין איך הוא מבדיל רק מצורת העץ. אז קיבלתי הסבר - ההאס לביא עם פריחה והעלים נושרים, זו הבעיה שלו, עוד מעט... בקיצור לא יישאר הרבה פרי. גם את הג'אם ברק מזהה... 
בסדר ברק, אז הבהרת שאתה באמת מומחה באבוקדו, עכשיו תן לי ליהנות קצת מהשיפור בכושר... עקפתי אותם והתחלתי להתקדם קדימה. 

בעודי מטפס ומדמיין שאני אגיע ראשון לפסגה ויצלם מלמעלה את ברק ואיתן עולים, אני שומע את איתן מתנשף בעורפי, הוא נעמד על הפדלים ובקלות רבה טיפס לפסגה... שם התחיל להתעסק עם הציוד. 
ברק ואני עלינו למגדל ועצרנו להפסקה ראשונה. אני לוקח ברצינות את ההפסקה, אבל ברק שוב לא שקט... אני רואה אותו פוסע בירידה, וואו, יש כאן ממש סינגל, תראה, זה אפשרי... 
אני מתחיל להילחץ, אבל ברק מבהיר שבקייץ הוא יחזור ויבדוק אם אפשר לרדת בסינגל שהוא מצא. 
לאחר ההפסקה, ממשיכים לאורך גדר הגבול, מגיעים עד לאי השלום. אותו האי שבו נרצחו הנערות. 
אני מופתע לגלות שיש שם קפיטריה, עוצר לצילומים, משם מתקדמים דרך החורשה, שזכתה לשם "יער עמק הירדן", עוברים את כביש 90 חזרה באשדות יעקב - אני עוצר לצלם לבנות את השלט של "צל תמר" מסעדה מיתולוגית שנהגנו ללכת אליה עם סבא וסבתא. 

רוכבים לאורך הטיילת עד אפיקים, שם נכנסים כי איתן שחסך והצליח לקנות את הנעליים שעומר המליץ במבצע, חיבר לבד... אז היו חסרים קצת ברגים, ברק הכיר לנו את החנות המפורסמת של עמק הירדן ובדיוק כמו השירות שאנחנו מקבלים באליפלט, גם הוא זכה ליחס דומה כאן, המוכרת מיד טיפלה בברגים החסרים. כנראה שזכינו שבאנו עם ברק, כי היא כמובן לא ביקשה תשלום על השירות. 
בתוך אפיקים, ברק הראה לנו גם את הבית חולים לחיות, וויתר על המקפצות הרגילות, כי הפציעה עדיין לא החלימה לחלוטין. 
כאן, הצעתי לברק לשנות את המסלול מתוך הניסיון האחרון עם ינון, ראיתי שהמסלול בצד המערבי של הירדן ממשיך לכיוון מנחמיה, והצעתי שנעבור בגשר של בית זרע לטיילת. 
את המעבר שמחבר בין אפיקים לבית זרע כבר הכרנו, בבית זרע, שאלנו את איתן מה עם המיים הקרים?
לרגע הוא לא הבין, כשיצאנו לדרך - אמרתי שלא מילאתי מיים, הוא הציע שנעצור בבית זרע, שם המפעל של עמיעד בו הוא עבד עד לא מזמן, אבל לא ידע אז שעומדים לעשות את המסלול בכיוון ההפוך. 
ברגע הראשון איתן לא הבין על מה מדובר, רק כשחלף על פני הגב של המפעל, קלט שהוא במפעל הביתי...
הראה לנו את הברזים שנדע לפעם הבאה (ראו צילום) ואפילו הציע שניכנס לקפה, אבל ברק כבר המשיך הלאה.
מזל שברק הוביל, כי כשאני הגעתי לגשר עם ינון הגענו מהכיוון ההפוך, אז האינטואיציה שלי, סחבה אותי לתוך מוסד חינוכי... ברק צחק והציע לי לעקב אחריו, מהר מאוד ירדנו אל הירדן ועברנו את הגשר לצד השני. 

שוב צילומים, ברק הבהיר, שהוא ממש לא משוכנע שזה מתאים לטיול חורף, כי לא בטוח שהשלימו את המדרכה. 
אני זכרתי שראיתי את הבניה בקצה הדרומי, אז היה נראה לי די הגיוני שהאמצע כבר מזמן גמור. אבל החשש של ברק היה מוצדק, ישנם בערך 50 מ' מהגשר ועד שמתחילה המדרכה של דרך אדמה, למזלנו, היה מספיק מהודק, כדי שלא נשקע בבוץ, הגשר שעובר חזרה, שקוע בתוך הנהר, ולא כל כך ברור מה היו השינויים שעשו בתוואי.

החלק הזה של המסלול מאוד יפה, יש די הרבה זולות לאורך הירדן, זוג ברווזים חצו את המדרכה והמשכנו קרוב לקצה הטיילת. כאן, היה קטע שהתקשתי להבין את התוכנית - ברק המשיך לתוך מושבת כינרת. כשהם עברו את הכביש, אני התעכבתי עם צילום והם נעלמו לי. לא הבנתי בדיוק לאן ממשיכים. 
אבל כשעברתי לצד השני של הכביש, ברק הסביר, שהוא בעצמו לא זכר למה סומן לו לעבור לצד השני של הכבוש אל המבנה של העלמות. עכשיו נזכר - שם חנינו בפעם הקודמת... אבל בפועל - אם משהו עושה את המסלול כפי שעשינו הפעם, אין צורך לעבור את הכביש. 
גם כשיורדים למעבר יש קטע מעצבן, שיש מעבר לתוך המושבה, אבל נשאר מעקה של הכביש הראשי שמצריך הרמה של האופניים. רק אחרי כמה דקות, ראינו שקצת יותר למטה, יש מעבר מסודר שלא מצריך הרמה של האופניים. 
נכנסנו לקבוצת כינרת, שוב כניסה לא ברורה של ברק לתוך בית הקברות... כן יש שם מדרגות, הפציעה לא הפריע הוא היה חייב לרדת ולעלות. בדגניה א' התפתינו על ידי עץ שסק אחד להפסקה נוספת. 
מהגבעה, רואים תצפית יפה של הכינרת, ביציאה מהקיבוץ עצרנו ליד הטנק. שיעור מולדת קטן שגילה לנו שהעובדה שהטנק עומד בכניסה לקיבוץ לא באמת קשור לסיפור שסיפרו לנו שעצרו אותו שם...
בישוב הישן, חומה ומגדל, שוב עצרתי לצלם - למי שלא מכיר - אולי המסעדה הטובה ביותר באיזור, 1910, אותה הכרתי כשרוני עבדה ככתבת ו"נאלצנו" לטעום בכל שבוע אוכל במסעדה אחרת. 
חזרה לדגניה ב' ולצמח.

סה"כ 
מרחק - 37 ק"מ

טיפוס מצטבר - 279 מ'

זמן נטו - שעתיים ו 29 ד', זמן ברוטו - שלוש שעות ו 18 דקות. 

לאורך הגבול עם ירדן

הפסקה ראשונה - מגדל שמירה

ברק מאתר סינגל לפעם הבאה

קפיטריה באי-השלום

הטיילת בירדן הדרומי

תצפית לכינרת

הצליינים טובלים בירדן

זכרונות ילדות... הטנק 

עמק הירדן בחורף - הפוך

הקיר מהכינרת לסינגל כחל

בימי חורף, כשמסלולי הרכיבה מאתגרים במיוחד, יש מסלול אחד שעושה את העבודה בצורה הטובה ביותר - מכונה "הקיר".

המסלול כונה כל פעם בכינוי אחר, כשהצטרפתי לקבוצת נירית מגינוסר, הם קראו לו "הקיר של ארל'ה" על שם האח של רמי והבן דוד של הקפלנים: ארל'ה לופן. 

את ארל'ה הכרתי כילד בכיתת הדר, ידעתי שיש לו כוח יוצא דופן, נחרטו בי כמה הוכחות לכח שלו...

אלא שבערך לפני עשור, כשגרתי בכחל, החלטתי לאתגר את עצמי, ירדתי מהבית לכינרת ובדרכי חזרה, טיפסתי את ה"קיר", בפעמים הראשונות עם אופניים שאשתי קנתה לי ב 500 ש"ח במבצע...

זה היה לא קל, אבל אחרי כמה שבועות הצלחתי לטפס אותו עם הפסקה באמצע.

רק שנה מאוחר יותר, כשכבר התחדשתי באופניים קלות יותר ששקלו 15 ק'ג, הצלחתי לטפס ברצף בלי להוריד רגל.

בשנים האחרונות, בכל פעם שאני מתגבר על התירוצים ויורד גשם, אני מגיע מול אתר ספיר ויוצא לטיפוס. 

לרוב מצליח למצוא רגע של הפוגה מתחיל לטפס ובורח חזרה לרכב כשהגשם מתחיל להציק. 

אמש היו מספר תוכניות, ינון מכחל הציע מסלול, הצעתי גם לחברים מגינוסר והם שינו אותו לאור החשש מהגשם. 

ברק שלח תוכנית ל"טבריה בחורף" וקבענו לשמונה בגינוסר. 

התעוררתי ב 5:00 היה יבש, העברתי כמה שעות עם הספר "רגליים אוחזות ברוח" שכתבה רויטל ניק, שהכרתי בתור רויטל קלופ או טל'ה גם היא מ"כיתת הדר" בגינוסר. 

הספר ממש תפס אותי והתחבר באופן מלא לטיולים עם קבוצת נירית, הרבה אתרים שמופיעים בספר כבר מוכרים לי ואפילו חלק מהסיפורים, בעיקר על סבא ישראל, הסבא של ברק ובועז שאל הסלע שעליו הונצח אנחנו מטפסים לא פעם.

בכמה קטעים בספר, שולק'ה מספרת איך הם יצאו לדרך בגשם - פעם בהצפה שנספו בה אנשים ובעלי חיים רבים, פעם בדרך למגדל ופעם ביציאה מהמחנה במגדל לגינוסר.

ישראל, אחיה והסבא של הקפלנים, לא ריחם עליהם ואפילו כשבנ'יק היה תינוק, שלח את שולצ'ה לשנה לסדום (אם אני מבין נכון התינוק זה בני לופן, שבעצמו היה בריון וגם האבא של ארל'ה ורמי).

אבל בזמן שאני מזיל דמעות על בועז (אשאיר לבועז לקרוא) אני רואה שבועז וברק מתחילים לסגת מהתוכנית... 

קודם ברק החליט לשנות לשעה 10:00 כי לפי המקא"ם תהיה הפוגה ובועז כבר העביר הודעה שמוותר... 

אני שקוע בספר, מקבל את הדחייה, אבל ברור שלא את הניסיון לבטל. 

בהמשך ברק שולח תמונה של כוס קפה והחליט להישאר עם האישה...

כתבתי לו שאני לא יודע מה היה קורה אם גם ישראל וינצ'ה ושולצ'ה היו מתפנקים מקצת גשם.

הוא מיד הבין ואמר שהוא ישמח שכשאסיים אעביר לו את הספר של רויטל. 

אבל, דווקא הנכד של ראובן בן דורי, הילד האסמטי ה"עירוני" שהגיע מפוריה עלית, לא ויתר.
ירדתי לאתר ספיר ובדיוק פסק הגשם.
חצי שעה והגעתי למעלה, מיד החלטתי שיש הזדמנות לפעמיים קיר.
בתחילת הטיפוס השני הגשם החל, אבל לזכר הסבים החלטתי להמשיך והשלמתי תוך שעה וקצת פעמיים קיר בגשם.

לא מזמן, מוטי דיאמונט אחד הרוכבים החזקים העביר את ההודעה בקבוצה שבה הסטראווה מודיעה לו שהוא כבר לא "האגדה המקומית" ב"קיר באתר ספיר", אלון האס, הוא האגדה המקומית, אבל קצת מאוחר יותר אורי גורביץ, שלקח את הקיר כחלק מהאימונים לשייטת, כבש את התואר. כשהוא עושה ברצף 5 פעמים קיר ברכיבה אחת... 
בתגובה לדיאלוג בקבוצה הבוקר, מוטי מציע לשנות את השם של הקיר - "הקיר של אלון".

סה"כ - 
מרחק - 8 ק"מ
טיפוס מצטבר - 424 מ'

זמן נטו - שעה ו - 7 דקות. זמן ברוטו מתחילת הקריאה ועד לסיום הכתיבה - 7 שעות
להלן הצילומים:

השמיים התבהרו מעט, יוצאים לרכיבה.

מעל הקיר עדיין לא התחיל הגשם, שולח תמונה לקבוצה אולי משהו יצטרף

סיום ליד המוביל עדיין בלי 🌈

פעמיים קיר בגשם. אין צילומים מהטיפוס השני, כי הגשם לא פסק.

Endomondo Cycling Workout

Endomondo Cycling Workout

מסלול כחל 2 - מכחל לכנרת וחזרה 15 ק"מ

הסבר - אודות הבלוג

הבלוג נועד לתעד את כל המסלולים -
תמונות, סרטונים, תוכנות ניווט שמתעדות את המסלולים -
כך ניתן יהיה:
1. לשמור על יומן פעילות
2. לראות התפתחות בסוגי הספורט השונים
3. להציע מסלולים

הכל מתחיל בתוכנה חדשה שהורדתי שמסייעת לי לראות את המסלול - כיום המסלולים הם באפניים. לצערי, בעבר, עדיין לא היה לי כלי תיעוד כל כך משוכלל, אבל יש גם תמונות וסרטונים, אולי ביום מן הימים אשחזר ואעלה כאן.