מלידה לקבורה - נעה קפלן - #קבוצתנירית
תכנון והובלה - ברק קפלן
משתתפים: ברק קפלן, Boaz Kaplan מוטי דיאמנט אלון האס .
לזכרה של נעה קפלן שהלכה לעולמה השבוע.
אתמול - Omer Katz קרא לרכיבה: "שבעה בטייצ" -
רכיבה שהוקדשה לקפלנים והסתיימה בבית של יעל קפלן, בישיבת השבעה.
אני מאוד קונקרטי - אמרנו שבעה בטייצ, הבנתי שממשיכים כל השבעה...
הבוקר, ב 6:30 יצאנו מגינוסר ועברנו דרך אתרים שקשורים לנעה בית התרבות - הספרייה שהוריה תרמו לגינוסר, אחר כך לבית הילדים שבה היתה מטפלת, משם המשכנו לבית הספר, הגענו עד לבית החולים הסקוטי, שם היא נולדה.
אני לא משוכנע שאדע לסכם את כל הנקודות וההקשרים..
במיוחד שברק ידע לקשר הכל... למשל במלון מגדלנה, הוא הסביר - כאן עובדת אישתו של הבן של נעה...
לא אפרט את כל המסלול.
לקראת סיום בבית הקברות, ליד הקבר הטרי.
כמעט לאורך כל המסלול, היתה לי תחושת הזדהות כאילו מדובר גם באבל שלי.
החודש הזה, כולו, כמו זרוע אירועי זיכרון.
את האובדן של הקפלנים, אנחנו מלווים כבר בערך חצי שנה, מרגע שנודע להם על האבחנה, היה נראה שהם התכוננו לסוף.
באותם ימים השתתפתי בשבעה אחרת של אמא של חבר אחר, שבדיוק סיים תהליך דומה והתחושה היתה לא פשוטה.
אצלי, די הרבה דברים התחברו ואולי, אפילו התערבבו.
אז כדי להצדיק את הטייטל של בועז נתן לי "המשורר של קבוצת נירית", אכתוב את הקטע האחרון קצת יותר ברוח הזו:
סיום הטיול בבית הקברות, כשאני מתרחק מספר מטרים, לבקר את אמא, שקבורה ממש ליד.
נועה ואמא - אירית, היו גננות בגינוסר, אחת בגן סנונית אחת בגן בולבול.
עכשיו שתיהן קבורות כאן, במקום הכי יפה בקיבוץ.
אם אתם מאמינים בהמשך קיום הנפש לאחר המוות, תארו לכם את המפגש:
הנשמות שלהן שם, בטח פוגשות גם את עופרה לופן, ולידם יגאל אלון, רויטל ניק קראה לו בספר ייגל, הוא בטח אומר להן עכשיו, בואו תכירו חבר חדש, יונתן, ויונתן גפן אומר: אל תדאגו, איך שהמצב נראה עכשיו, עוד מעט נפגוש את כולם... "
אני זוכר את קלייר שהיתה ארכיאולוגית, מצטרפת לשיחה ומסבירה: תמה תקופת הנביאים השנייה, כשמאיר שליו ויונתן כבר כאן... עכשיו מגיעה תקופת מלכים ג' ויונתן מוסיף או תקופת הנסיך הילד ז'...
יום ההולדת של אמא עוד שבוע בדיוק.
ברק כבר מציע שנארגן טיול דומה לזכרה.
רגע, אבל שבוע הבא זה גם יום הזיכרון, מה עם הסלע של ישראל ואולי גם מיכאל...
חוזרים לשבעה, אצל יעל, או כפי שברק קורא למרפסת שלה: "קפה קברות" - ממש מעל בית הקברות.
אומנם הטיול הוקדש לנועה, אבל מנקודת המבט שלי, החוויה היתה מאוד אישית.
לא זכרתי איך נעה נראתה.
אבל כשיעל מציעה לנו קפה, אני מתבלבל וקורא לה נועה.
באותו רגע הבנתי למה יעל נראתה לי כל כך מוכרת...
היא כמובן פינקה אותנו בארוחה והעלינו הרבה זכרונות.
נראה שבשבעה הזו, הסתבר שהחיבורים למקום מאוד מורכבים.
וגיליתי שהפוסטים שלי ממש לא מיותרים.
די הרבה חברים שלא הכרתי, שיתפו שהם עוקבים ושיתפו בזכרונות וסיפורים.
אתמול, כשהגעתי התחילו לעלות הזכרונות.
הייתי חמש שנים בגינוסר, אחת המשפחות, משפחת ואליש - עובד שנשוי לאחות הקטנה טען שהוא בין המייסדים של קבוצת נירית.
עוזי ואליש (אבא של יעל) סיפר לי די הרבה סיפורים וחני התלהבה לראות אותי: "זה אלון, הבן של אירית?! פנתה אלי בהתרגשות "בזכות אמא שלך הכרתי את בעלי במי... "
הסיפורים והזכרונות ממשיכים לעלות - עמי ובמי ואיה...
הכלב השחור של במי והלבן של עמי...
והיום עברנו ליד כיתת הדר, שבה ישנתי בלינה המשותפת וגן סננונית שאמא עבדה סיגל האס היתה שם עם יעל ובועז קפלן.
טיול עצוב ומרגש.
סה"כ:
מרחק - 22.8 ק"מ
טיפוס מצטבר - 262 מ'
זמן נטו - שעה ו 54 ד', ברוטו... עדיין לא נגמר.
לכל התמונות:
https://photos.app.goo.gl/qjMzK46eCVFjpiZE6
