הקיר מהכינרת לסינגל כחל

בימי חורף, כשמסלולי הרכיבה מאתגרים במיוחד, יש מסלול אחד שעושה את העבודה בצורה הטובה ביותר - מכונה "הקיר".

המסלול כונה כל פעם בכינוי אחר, כשהצטרפתי לקבוצת נירית מגינוסר, הם קראו לו "הקיר של ארל'ה" על שם האח של רמי והבן דוד של הקפלנים: ארל'ה לופן. 

את ארל'ה הכרתי כילד בכיתת הדר, ידעתי שיש לו כוח יוצא דופן, נחרטו בי כמה הוכחות לכח שלו...

אלא שבערך לפני עשור, כשגרתי בכחל, החלטתי לאתגר את עצמי, ירדתי מהבית לכינרת ובדרכי חזרה, טיפסתי את ה"קיר", בפעמים הראשונות עם אופניים שאשתי קנתה לי ב 500 ש"ח במבצע...

זה היה לא קל, אבל אחרי כמה שבועות הצלחתי לטפס אותו עם הפסקה באמצע.

רק שנה מאוחר יותר, כשכבר התחדשתי באופניים קלות יותר ששקלו 15 ק'ג, הצלחתי לטפס ברצף בלי להוריד רגל.

בשנים האחרונות, בכל פעם שאני מתגבר על התירוצים ויורד גשם, אני מגיע מול אתר ספיר ויוצא לטיפוס. 

לרוב מצליח למצוא רגע של הפוגה מתחיל לטפס ובורח חזרה לרכב כשהגשם מתחיל להציק. 

אמש היו מספר תוכניות, ינון מכחל הציע מסלול, הצעתי גם לחברים מגינוסר והם שינו אותו לאור החשש מהגשם. 

ברק שלח תוכנית ל"טבריה בחורף" וקבענו לשמונה בגינוסר. 

התעוררתי ב 5:00 היה יבש, העברתי כמה שעות עם הספר "רגליים אוחזות ברוח" שכתבה רויטל ניק, שהכרתי בתור רויטל קלופ או טל'ה גם היא מ"כיתת הדר" בגינוסר. 

הספר ממש תפס אותי והתחבר באופן מלא לטיולים עם קבוצת נירית, הרבה אתרים שמופיעים בספר כבר מוכרים לי ואפילו חלק מהסיפורים, בעיקר על סבא ישראל, הסבא של ברק ובועז שאל הסלע שעליו הונצח אנחנו מטפסים לא פעם.

בכמה קטעים בספר, שולק'ה מספרת איך הם יצאו לדרך בגשם - פעם בהצפה שנספו בה אנשים ובעלי חיים רבים, פעם בדרך למגדל ופעם ביציאה מהמחנה במגדל לגינוסר.

ישראל, אחיה והסבא של הקפלנים, לא ריחם עליהם ואפילו כשבנ'יק היה תינוק, שלח את שולצ'ה לשנה לסדום (אם אני מבין נכון התינוק זה בני לופן, שבעצמו היה בריון וגם האבא של ארל'ה ורמי).

אבל בזמן שאני מזיל דמעות על בועז (אשאיר לבועז לקרוא) אני רואה שבועז וברק מתחילים לסגת מהתוכנית... 

קודם ברק החליט לשנות לשעה 10:00 כי לפי המקא"ם תהיה הפוגה ובועז כבר העביר הודעה שמוותר... 

אני שקוע בספר, מקבל את הדחייה, אבל ברור שלא את הניסיון לבטל. 

בהמשך ברק שולח תמונה של כוס קפה והחליט להישאר עם האישה...

כתבתי לו שאני לא יודע מה היה קורה אם גם ישראל וינצ'ה ושולצ'ה היו מתפנקים מקצת גשם.

הוא מיד הבין ואמר שהוא ישמח שכשאסיים אעביר לו את הספר של רויטל. 

אבל, דווקא הנכד של ראובן בן דורי, הילד האסמטי ה"עירוני" שהגיע מפוריה עלית, לא ויתר.
ירדתי לאתר ספיר ובדיוק פסק הגשם.
חצי שעה והגעתי למעלה, מיד החלטתי שיש הזדמנות לפעמיים קיר.
בתחילת הטיפוס השני הגשם החל, אבל לזכר הסבים החלטתי להמשיך והשלמתי תוך שעה וקצת פעמיים קיר בגשם.

לא מזמן, מוטי דיאמונט אחד הרוכבים החזקים העביר את ההודעה בקבוצה שבה הסטראווה מודיעה לו שהוא כבר לא "האגדה המקומית" ב"קיר באתר ספיר", אלון האס, הוא האגדה המקומית, אבל קצת מאוחר יותר אורי גורביץ, שלקח את הקיר כחלק מהאימונים לשייטת, כבש את התואר. כשהוא עושה ברצף 5 פעמים קיר ברכיבה אחת... 
בתגובה לדיאלוג בקבוצה הבוקר, מוטי מציע לשנות את השם של הקיר - "הקיר של אלון".

סה"כ - 
מרחק - 8 ק"מ
טיפוס מצטבר - 424 מ'

זמן נטו - שעה ו - 7 דקות. זמן ברוטו מתחילת הקריאה ועד לסיום הכתיבה - 7 שעות
להלן הצילומים:

השמיים התבהרו מעט, יוצאים לרכיבה.

מעל הקיר עדיין לא התחיל הגשם, שולח תמונה לקבוצה אולי משהו יצטרף

סיום ליד המוביל עדיין בלי 🌈

פעמיים קיר בגשם. אין צילומים מהטיפוס השני, כי הגשם לא פסק.