יום שבת, 22 באפריל 2023
מלידה לקבורה - לזיכרה של נעה קפלן
יום שישי, 14 באפריל 2023
עמק הירדן בחורף - הפוך אפריל 2023
משתתפים: ברק קפלן, איתן כהן ואלון האס.
תכנון והובלה: ברק קפלן
יציאה מצמח ב 8:30 לסיבוב שברק הכין לפני שנה, עם חלק מהתיקונים שהצעתי לאחר טיול החקר עם פרופ' ינון שבטיאל.
היציאה בכיוון השעון, כלומר יוצאים לכיוון כביש 90, עוברים לצידו המזרחי של העמק, כאן, ישנו סיבוב שבפעם הקודמת לא הבנתי את המהלך שלו, הפעם הבנתי - זה פשוט לולאה - יוצאים קרוב לגבול, ממשיכים וחוזרים לאותה נקודה.
הייתי יכול להגיד שהקטע הזה מיותר, אם לא הייתי שומע את איתן כהן, אומר - "מה זה, כאן אף פעם לא רכבתי".
כאשר ברק מצביע לו על עליה באופק ושואל אותו אם זוכר שטיפס שם?
השביל התלול באופק, הוא אחרי הגבול, כך שההומור של ברק כוון לשנת 1947... כשאיתן עוד היה צעיר...
מצד שני, איתן מיד השיב, שדווקא חשב על הרעיון לצאת לטיול בירדן, מעולם לא טייל שם וגם אני לא, אבל נראה שייקח זמן עד שביבי יארגן לנו שלום חם עם ירדן, שיאפשרו לנו לעבור עם האופניים.
רוכבים לאורך הירמוך, הנוף בהחלט מצדיק את הסיבוב, רואים כפר מצידו המזרחי של הגבול.
בשעה הראשונה, הרגשתי מאוד טוב, בשלב מסוים התקדמתי קדימה, כשהתקבנו לטיפוס הראשון אל עבר עמדת התצפית, שבה ביקרנו פעם קודמת וראינו את המיטות במגדל השמירה.
בתקופה האחרונה, מאז ניקוי האביב, הורדתי כמה קילוגרמים ואת חופשת הפסח ניצלתי לדי הרבה טיולים, ברק מצד שני, נפצע בפעם הקודמת שהיינו במסלול הזה ומאז כמעט שלא רכב ואיתן טען שהוא מקורר.
הצלחתי הפעם לארגן מתקן לפלאפון וברק שלח את המסלול, כך שהרגשתי לזמן מה מוביל, ברק כל הזמן חיפש את הדרך, כי הורידו לו את המטעים שהיו ושינו לאחרים, הוא מכיר את הדרך לפי הצמחים...
מטע של תמרים, שבעבר יוסי הסביר לנו שכבר לא מוצלח נעקר, במקומו שתלו אבוקדו. או ליתר דיוק - על פי ברק - כאן שתלו דאי, מכאן זה כבר האס לביא...
אני תמהה איך הוא יודע, אני שמכיר לא רע בכלל את הזנים כשאני רואה את הפרי, לא מצליח אף פעם להבין איך הוא מבדיל רק מצורת העץ. אז קיבלתי הסבר - ההאס לביא עם פריחה והעלים נושרים, זו הבעיה שלו, עוד מעט... בקיצור לא יישאר הרבה פרי. גם את הג'אם ברק מזהה...
בסדר ברק, אז הבהרת שאתה באמת מומחה באבוקדו, עכשיו תן לי ליהנות קצת מהשיפור בכושר... עקפתי אותם והתחלתי להתקדם קדימה.
בעודי מטפס ומדמיין שאני אגיע ראשון לפסגה ויצלם מלמעלה את ברק ואיתן עולים, אני שומע את איתן מתנשף בעורפי, הוא נעמד על הפדלים ובקלות רבה טיפס לפסגה... שם התחיל להתעסק עם הציוד.
ברק ואני עלינו למגדל ועצרנו להפסקה ראשונה. אני לוקח ברצינות את ההפסקה, אבל ברק שוב לא שקט... אני רואה אותו פוסע בירידה, וואו, יש כאן ממש סינגל, תראה, זה אפשרי...
אני מתחיל להילחץ, אבל ברק מבהיר שבקייץ הוא יחזור ויבדוק אם אפשר לרדת בסינגל שהוא מצא.
לאחר ההפסקה, ממשיכים לאורך גדר הגבול, מגיעים עד לאי השלום. אותו האי שבו נרצחו הנערות.
אני מופתע לגלות שיש שם קפיטריה, עוצר לצילומים, משם מתקדמים דרך החורשה, שזכתה לשם "יער עמק הירדן", עוברים את כביש 90 חזרה באשדות יעקב - אני עוצר לצלם לבנות את השלט של "צל תמר" מסעדה מיתולוגית שנהגנו ללכת אליה עם סבא וסבתא.
רוכבים לאורך הטיילת עד אפיקים, שם נכנסים כי איתן שחסך והצליח לקנות את הנעליים שעומר המליץ במבצע, חיבר לבד... אז היו חסרים קצת ברגים, ברק הכיר לנו את החנות המפורסמת של עמק הירדן ובדיוק כמו השירות שאנחנו מקבלים באליפלט, גם הוא זכה ליחס דומה כאן, המוכרת מיד טיפלה בברגים החסרים. כנראה שזכינו שבאנו עם ברק, כי היא כמובן לא ביקשה תשלום על השירות.
בתוך אפיקים, ברק הראה לנו גם את הבית חולים לחיות, וויתר על המקפצות הרגילות, כי הפציעה עדיין לא החלימה לחלוטין.
כאן, הצעתי לברק לשנות את המסלול מתוך הניסיון האחרון עם ינון, ראיתי שהמסלול בצד המערבי של הירדן ממשיך לכיוון מנחמיה, והצעתי שנעבור בגשר של בית זרע לטיילת.
את המעבר שמחבר בין אפיקים לבית זרע כבר הכרנו, בבית זרע, שאלנו את איתן מה עם המיים הקרים?
לרגע הוא לא הבין, כשיצאנו לדרך - אמרתי שלא מילאתי מיים, הוא הציע שנעצור בבית זרע, שם המפעל של עמיעד בו הוא עבד עד לא מזמן, אבל לא ידע אז שעומדים לעשות את המסלול בכיוון ההפוך.
ברגע הראשון איתן לא הבין על מה מדובר, רק כשחלף על פני הגב של המפעל, קלט שהוא במפעל הביתי...
הראה לנו את הברזים שנדע לפעם הבאה (ראו צילום) ואפילו הציע שניכנס לקפה, אבל ברק כבר המשיך הלאה.
מזל שברק הוביל, כי כשאני הגעתי לגשר עם ינון הגענו מהכיוון ההפוך, אז האינטואיציה שלי, סחבה אותי לתוך מוסד חינוכי... ברק צחק והציע לי לעקב אחריו, מהר מאוד ירדנו אל הירדן ועברנו את הגשר לצד השני.
שוב צילומים, ברק הבהיר, שהוא ממש לא משוכנע שזה מתאים לטיול חורף, כי לא בטוח שהשלימו את המדרכה.
אני זכרתי שראיתי את הבניה בקצה הדרומי, אז היה נראה לי די הגיוני שהאמצע כבר מזמן גמור. אבל החשש של ברק היה מוצדק, ישנם בערך 50 מ' מהגשר ועד שמתחילה המדרכה של דרך אדמה, למזלנו, היה מספיק מהודק, כדי שלא נשקע בבוץ, הגשר שעובר חזרה, שקוע בתוך הנהר, ולא כל כך ברור מה היו השינויים שעשו בתוואי.
החלק הזה של המסלול מאוד יפה, יש די הרבה זולות לאורך הירדן, זוג ברווזים חצו את המדרכה והמשכנו קרוב לקצה הטיילת. כאן, היה קטע שהתקשתי להבין את התוכנית - ברק המשיך לתוך מושבת כינרת. כשהם עברו את הכביש, אני התעכבתי עם צילום והם נעלמו לי. לא הבנתי בדיוק לאן ממשיכים.
אבל כשעברתי לצד השני של הכביש, ברק הסביר, שהוא בעצמו לא זכר למה סומן לו לעבור לצד השני של הכבוש אל המבנה של העלמות. עכשיו נזכר - שם חנינו בפעם הקודמת... אבל בפועל - אם משהו עושה את המסלול כפי שעשינו הפעם, אין צורך לעבור את הכביש.
גם כשיורדים למעבר יש קטע מעצבן, שיש מעבר לתוך המושבה, אבל נשאר מעקה של הכביש הראשי שמצריך הרמה של האופניים. רק אחרי כמה דקות, ראינו שקצת יותר למטה, יש מעבר מסודר שלא מצריך הרמה של האופניים.
נכנסנו לקבוצת כינרת, שוב כניסה לא ברורה של ברק לתוך בית הקברות... כן יש שם מדרגות, הפציעה לא הפריע הוא היה חייב לרדת ולעלות. בדגניה א' התפתינו על ידי עץ שסק אחד להפסקה נוספת.
מהגבעה, רואים תצפית יפה של הכינרת, ביציאה מהקיבוץ עצרנו ליד הטנק. שיעור מולדת קטן שגילה לנו שהעובדה שהטנק עומד בכניסה לקיבוץ לא באמת קשור לסיפור שסיפרו לנו שעצרו אותו שם...
בישוב הישן, חומה ומגדל, שוב עצרתי לצלם - למי שלא מכיר - אולי המסעדה הטובה ביותר באיזור, 1910, אותה הכרתי כשרוני עבדה ככתבת ו"נאלצנו" לטעום בכל שבוע אוכל במסעדה אחרת.
חזרה לדגניה ב' ולצמח.
סה"כ
מרחק - 37 ק"מ
טיפוס מצטבר - 279 מ'
זמן נטו - שעתיים ו 29 ד', זמן ברוטו - שלוש שעות ו 18 דקות.
הטיילת בירדן הדרומיתצפית לכינרת
יום רביעי, 12 באפריל 2023
הקיר מהכינרת לסינגל כחל
ירדתי לאתר ספיר ובדיוק פסק הגשם.
חצי שעה והגעתי למעלה, מיד החלטתי שיש הזדמנות לפעמיים קיר.
בתחילת הטיפוס השני הגשם החל, אבל לזכר הסבים החלטתי להמשיך והשלמתי תוך שעה וקצת פעמיים קיר בגשם.
לא מזמן, מוטי דיאמונט אחד הרוכבים החזקים העביר את ההודעה בקבוצה שבה הסטראווה מודיעה לו שהוא כבר לא "האגדה המקומית" ב"קיר באתר ספיר", אלון האס, הוא האגדה המקומית, אבל קצת מאוחר יותר אורי גורביץ, שלקח את הקיר כחלק מהאימונים לשייטת, כבש את התואר. כשהוא עושה ברצף 5 פעמים קיר ברכיבה אחת...
בתגובה לדיאלוג בקבוצה הבוקר, מוטי מציע לשנות את השם של הקיר - "הקיר של אלון".
סה"כ -
מרחק - 8 ק"מ
טיפוס מצטבר - 424 מ'
להלן הצילומים:








